מונח בפני "גלגול שני" של בקשה לגילוי מסמכים שהגישה גב' רחל סופג-סייג (להלן: "החייבת"), וזאת במסגרת דיון בתביעת חוב שהגיש בנק מזרחי (להלן: "הבנק") כנגדה למנהלים המיוחדים בהליך פשיטת הרגל.
המבקשת עותרת, במסגרת הבקשה, לחייב את הבנק להמציא
לה
מספר ניכר של מסמכים, לרבות דוחות מפורטים. היא מגדילה לעשות ואף דורשת כי יהיו חתומים בידי גורם מסוים בבנק, ולא בידי אחר. לשיטת המבקשת, המסמכים חיוניים לה ל"ניהול הגנתה" מול תביעת החוב, והחלטה שתינתן בתביעת החוב בלא שינתנו לה המסמכים תחילה, מנוגדת לדין ולצדק ודינה בטלות.
המשיבים מתנגדים לבקשה, תוך שהם מזכירים כי
א. עסקינן בתביעת חוב המבוססת על פסק-דין שניתן לפני שנים, ואף בקשה שהגישה החייבת לביטולו לא צלחה;
ב. החייבת לא טרחה להעלות את טענותיה הנוכחיות בערכאה המתאימה, ואף לא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שנוהלו כנגדה;
ג. בקשתה מוגשת בחוסר תום-לב, ומהווה נדבך נוסף במסכת של התנגדויות סרק שהיא מגישה חדשות לבקרים.
עיינתי בטענות הצדדים, ולאחר זאת להלן החלטתי.
1. בקשתה של החייבת מהווה, עם כל הכבוד הראוי, ניסיון לייצר - כמעט יש מאיין - הליך ביניים שאינו קיים כלל ועיקר במסגרת בדיקת תביעות חוב בידי המנהלים המיוחדים. זאת, באורח שאין אלא לתהות האם הוא דומה לניסיון המקביל שעשתה (ואשר נדחה על-ידי בהחלטה אחרת) לנסות ליצור מסלול ערעור נוסף על החלטות אלו. כך, על-ידי שימוש במנגנון הבקשה למתן הוראות. בקשה, אשר החלה דרכה כעתירה לגילוי מסמכים, התגלגלה כעת לטענה של החייבת כי בהעדר גילוי זה מן הנושה לחייבת, הרי החלטת המנהלים המיוחדים בתביעת החוב הינה בגדר Void, לא פחות ולא יותר.
טענה והתנהלות שכזו לא אוכל לקבל.
2. עסקינן בטענה אשר הופכת את מושכלות מוסד בדיקת תביעות החוב על ראשן.
הליך תביעת החוב אינו מתנהל בפני החייב, ובוודאי שלא מקנה לו סמכות מעין-שיפוטית;
מדובר בהליך שמנוהל בידי
בעלי התפקיד, ובידיהם בלבד
; הם-הם אלו אשר מוסמכים לשקול את המצב הראיתי, כדי להחליט האם עמד הנושה בנטל, אם לאו; והם - הם ולא החייבת - מוסמכים לדרוש מנושה מסמכים או הבהרות נוספות. אכן; נוהג מקובל הוא, כי החייב זכאי למסור למנהלים המיוחדים את גרסתו, כולל מסמכים התומכים בה (ומסיבה זו, נהגתי בחייבת באורך-רוח ולא דחיתי את בקשתה על הסף) אולם לא החייב הוא הקובע, בסופו של יום, מה נדרש במסגרת מצבת הראיות; ובוודאי שאין הוא זכאי לנסות ולעצור את ההליך באמצעות בקשות ביניים לבית המשפט, אלא במקרים קיצוניים וחריגים, אשר ספק גדול אם המקרה שבפני נמנה עליהם.
3. עיון בבקשה כמכלול, מעבר לסבך הטענות הדיוניות שמעלה החייבת, מצביעה על תמונה פשוטה וברורה;
הנושה (במקרה זה, הבנק) הגיש תביעת חוב
על בסיס פסק דין חלוט
שניתן לטובתו בערכאה אחרת; אין עסקינן בפסק-דין שניתן בלא הגנה, אלא בפרי של מערכה משפטית בת שנים, כולל ניסיון של החייבת לבטל את פסק הדין, שלא צלח. לעניין זה אעיר, כי החייבת אמנם טוענת בלקוניות כי "הבנק לא צירף את פסק הדין" (אלא אך תדפיס הליכי הוצאה לפועל שנוהלו על-בסיסו), אלא ש"הפוסל במומו הוא פוסל": עיון מדוקדק בטענות החייבת מעלה כי היא מתחמקת מהצגת כל גרסה משל עצמה לעימות בין הצדדים.
כך למשל, חרף העובדה כי היא מרבה מלל בענייני פרוצדורה,
אין החייבת מציגה כל טענה ברורה בעניין פסק-הדין
, קרי: האם לטענתה לא ניתנה מעולם פסיקה בעניינה (!), וזאת חרף טיעוני כל הצדדים האחרים? סותמת החייבת ולא מפרשת מאומה; ושמא שלא בכדי.
טוב היתה החייבת עושה לו טרחה - בעודה מלינה על עניינים שבסדר דין - לזכור מושכלה דיונית יסודית, כי אין די בהכחשה לקונית (קל וחומר שלא במישרין), אלא
על הצד המכחיש לדון במפורש ובאורח הוגן וברור בטענות שמועלות נגדו
, ולהציג גרסה משל עצמו.
4. נקודה זו, כמו גם לטענה כבדת המשקל כי החייבת מעלה כאן לראשונה טענות אותן לא טרחה להעלות בשלבים קודמים של בירור התובענה נשוא תביעת החוב, ולכך ישנו משקל רב בנסיבות המקרה.
מושכלה יסודית בכל הנוגע לתביעת חוב הינה, כי סמכותו של מנהל מיוחד הבודק תביעות חוב "להציץ אל מעבר לפרגוד" של פסק-דין שניתן במעמד הצדדים ולאחר שמיעת טענותיהם, הינה מצומצמת מאד, ושמורה למקרים חריגים וקיצוניים, אשר נטל הוכחתם על הצד המבקש סוג כזה של בדיקה מחדש של פסק-הדין והעובדות שבבסיסו; זאת, להבדיל ממקרים אחרים, בהם בעלי תפקיד הבודקים תביעות חוב "מציצים אל מעבר לפרגוד" של פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה, או פסקי-דין "בהסכמה" שעולה מהם חשש של קנוניה בין הצדדים.
5. עולה לכאורה מן התשתית העובדתית (והחייבת, חרף טענותיה המשתמעות, לא טרחה להציב תשתית נגדית ממשית), כי מדובר בתביעת חוב הנשענת על פסק דין שהושג אחרי התדיינות של שנים; ואף בקשה לביטולו נדחתה. די בכך, בכדי להבהיר הבהר-היטב, כי היכולת להתערב בפסק-דין כזה במסגרת תביעת חוב הינה מצומצמת ביותר; וודאי וודאי, שאין החייבת יכולה לדרוש כי המנהלים המיוחדים ישמעו מחדש את הראיות שכבר הוכרעו, כאילו הייתה זו זכותה המוקנית (מה שיהפוך את ההליך ל"מהדורה שנייה" של בקשתה לביטול פסק-דין). זאת, עד כדי כך כי משלא נענתה בקשתה לגילוי מסמכים (כאילו היה זה אכן הליך אזרחי המתחיל "מנקודת האפס"), דין תביעת החוב או החלטת המנהלים המיוחדים לקבלה להפוך ל-Void (!).